Psa'him
Daf 43a
משנה: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בַשַּׁבָּת חַייָב עָלָיו חַטָּאת. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם פֶּסַח אִם אֵינָן רְאוּיִין חַייָב. וְאִם רְאוּיִין הֵן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר לִשְׁמוֹ כְּשֶׁשִּׁינָּה שְׁמוֹ חַייָב. זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח שֶׁשִּׁינָּהוּ אֶת שְׁמוֹ בְדָבָר אָסוּר. תֹּאמַר בַּזְּבָחִים שֶׁשִּׁנָּן בְּדָבָר מוּתָּר. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵימֻרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחַ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַייָב. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימֻרֵי צִיבּוּר שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהֶן קִיצְבָה. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוֹרֵי צִיבּוּר פָּטוּר׃
Traduction
Si l’on a égorgé l’agneau pascal le 14 Nissan se trouvant être un samedi, en dehors de sa destination propre, on est passible d’un sacrifice expiatoire (pour avoir enfreint involontairement le repos shabatique par un sacrifice sans valeur). Si l’on a égorgé en vue de la Pâques tout autre animal (du festin de paix), au cas où celui-ci ne peut pas servir au sacrifice pascal (si ce n’est pas un agneau d’un an, ou si c’est une femelle), on sera passible de la même pénalité; au cas contraire, R. Eliézer impose la même pénalité (en raison de l’erreur commise), mais R. Josué en dispense (224)Cf. ci-dessus, (5, 2), fin.. R. Eliézer justifie ainsi son opinion: puisque si l’on a changé la destination de l’agneau pascal, qu’il est permis d’égorger en vue de son but propre, on est passible d’une pénalité; à plus forte raison est-on coupable si l’on a modifié la destination des sacrifices ordinaires, qu’il est même interdit d’égorger ce jour là (au 14 Nissan, survenant un samedi), en vue de leur propre destination. R. Josué réplique: il est vrai qu’il y a culpabilité pour l’agneau pascal égorgé en dehors de son but, parce qu’alors on l’a égorgé en vue de sacrifices interdits ce jour là, tandis qu’au cas opposé, il s’agit de sacrifices ordinaires, dont le changement de but a eu en vue un objet permis en ce jour de Shabat (l’égorgement du sacrifice pascal). -J’invoque en faveur de mon avis, dit R. Eliézer, l’exemple des sacrifices publics (quotidiens du samedi, ou suppléments de ce jour); il est permis le samedi de les égorger pour leur destination habituelle, et pourtant l’on serait coupable si l’on égorgeait en ce jour tout autre sacrifice, même dans leur propre but. -Ceci ne prouve rien, répliqua R. Josué; pour les sacrifices publics, il y a une limite précise de temps et de nombre (de sorte que la confusion est presque impossible); tandis que pour l’agneau pascal, où l’on est entouré d’un grand nombre de victimes, une erreur est plutôt possible en vue d’un acte religieux (et l’on ne doit pas être coupable). R. Meir dit: on est même dispensé de la pénalité si, par erreur, on a égorgé (n’importe quel samedi) des sacrifices quelconques, en vue des offrandes obligatoires publiques.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת. בי''ד שחל להיות בשבת והיה יודע שהוא פסח אלא שטעה וכסבור היה כשם שמותר לשמו כך הותר שלא לשמו חייב חטאת שחילל את השבת בשוגג. אבל אם שחטו בטעות שכסבור שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים פטור לפי שהפסח כשר שעקירת שמו בטעות לאו עקירה הוא:
אם אינן ראויין. לפסח כגון שהוא בן שתי שנים או נקבה וכיוצא בזה מן הבקר וטעה כסבור שהוא פסח ושחטו לשם פסח חייב דהאי לאו טועה בדבר מצוה ועשה מצוה שאין זה כשר לשם פסח:
ואם ראויין. כגון ששחט שה בן שנה שלמים לשם פסח דמתוך שהוא טרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בדבר ולא נזכר שהקדישו לשם זבח אחר:
ר''א מחייב חטאת. אע''פ שטעה בדבר מצוה:
ור' יהושע פוטר. דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן דקי''ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולר' יהושע אף הנשחטים לשם פסח כשרים כדקאמר בפ' דלעיל סוף הלכה ב':
מה אם פסח שמותר לשמו. בשבת:
כששינה את שמו. מודה אתה שהוא חייב כדתנינן ברישא זבחי' שהן אסורין לשמן בשבת שאין זבח יחיד דוחה שבת אלא בשקבוע לו זמן כששינה וכו':
לא אם אמרת בפסח. ששינה שמו חייב לפי ששינה אותו בדבר אסור ששאר זבחים אסור לשחטן בשבת:
ששינן בדבר מותר. לשם דבר המותר לשחטו בשבת:
אימורי צבור יוכחו. קרבנות האמורים בצבור בשבת כגון תמידין ומוספין שמותרין לשחטן לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:
שיש להן קצבה. כמה לשחטן ואינו רואה אחרים עוסקים בשחיטתן ומכיון שנשחטו יודע הוא שא''צ לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג שלא היה לו לטעות בדבר זה:
תאמר בפסח שאין לו קצבה. שהכל שוחטין פסחיהן ומתוך שהוא רואה אחרים הרבה שעסוקין בכך וטרוד הוא להתעסק במצוה ואפי' שחט הוא כבר פסחו כשמצא זבח זה עומד בעזרה כסבור שפסח הוא וה''ז טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא:
אף השוחט. זבחים אחרים לשם אימורי צבור בשבת פטור. ואין הלכה אלא כר' יהושע:
תַּנֵּי. חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח הָֽיְתָה מִתְבָּעֶרֶת עִמּוֹ. אִיתָא חֲמִי. חֲגִיגָה נֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וּפֶסַח נֶאֲכַל עַד חַצּוֹת. וְתֵימַר הָכֵין. 43a בְּעוֹלָה עִמּוֹ עַל שׁוּלְחָנוֹ. הַתַּבְשִׁילִין הָעוֹלִין עִמּוֹ עַל שׁוּלְחָנוֹ צְרִיכִין לְהִתְבָּעֵר עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵין דַּאֲכַל חוֹבֶץ וּבְדַּעְתֵּיהּ מֵיכוֹל קוּפָּד צָרִיךְ מְבַעֲרָה פִּיסְתָּה.
Traduction
Enfin, le reliquat de ce menu sacrifice (s’il y en a) devra être enlevé en même temps que le reste de l’agneau pascal. Comment expliquer cette règle? -N’a-t-on pas dit ici que de ce sacrifice de fête ''on pourra manger pendant 2 jours et une nuit'', tandis que pour l’agneau pascal la limite de consommation est l'heure de minuit? -On veut seulement dire qu’il faut débarrasser complètement la table (222)Tossefta à ce, ch. 5., sur laquelle on a servi ensemble ledit sacrifice et l’agneau pascal, ou même d’autres mets présentés en même temps (ne devant plus rien manger après l’agneau pascal). On en déduit, ajoute R. Yossé, que si, après avoir mangé du fromage, on se propose de manger de la viande, on devra enlever d’abord le morceau de pain, yi'' (223)V. Brüll, Jahrbücher, 1, pp. 194 et 227., sur lequel on avait coupé le fromage (pour éviter tout contact interdit).
Pnei Moshe non traduit
היתה מתבערת עמו. וקא סלקא דעתך מטעמא דנותר וישרפנה עם הפסח קאמר ולפיכך מתמה:
איתא חמי. בא וראה:
חגיגה נאכלת וכו' ותימר הכין. שמתבערת עמו:
בעולה עמו על שלחנו. לא בשריפה מטעמא דנותר קאמר אלא בהעולה ממנה עם הפסח על שלחנו שהתבשילין העולין מהן על השלחן כשמבער תבשילי הפסח מהשלחן מבער גם תבשיל חגיגה עמו מהשלחן אע''פ שעדיין לאו נותר הן וטעמו שאם יתותרו על השלחן אחר שנטל תבשילי הפסח ממנו שמא יאכל איזה דבר מהן ונמצא נאכלת אחר הפסח ואין אוכלין חגיגה אחר הפסח:
הדא אמרה ההין דאכל חובץ. מי שאכל גבינה ומאכלי חלב:
ובדעתיה למיכל קופד. בשר אח''כ:
צריך מבערה פיסתה. חתיכת הגבינה מעל השלחן שמא יבא לאכול ממנה אחר הבשר:
Psa'him
Daf 43b
הלכה: מַתְנִיתָה בְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא פֶסַח וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. הָיָה יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא שְׁלָמִים וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה. רִבִּי מָנָא אָמַר. יֵשׁ בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אֵין בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. אֵילֵי צִיבּוּר שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵן כְּבָשִׂים וּשְׁחָטָן לְשֵׁם אֵלים שֶׁמָּא לֹא עָלוּ לְצִיבּוּר לְשֵׁם אֵלים. 43b וְתַנֵּי כֵן. אֵילֵי צִיבּוּר שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵן כְּבָשִׂים וּשְׁחָטָן לְשֵׁם אֵילים כְּבָר עָלוּ לַצִּיבּוּר לְשֵׁם חוֹבָה. מַתְנִיתָה בְסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא פֶסַח וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. הָיָה יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא שְׁלָמִים אֶלָּא שֶׁהָיָה סָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְשַׁנּוֹת שְׁלָמִים לְשֵׁם פֶסַח. רִבִּי מָנָא אָמַר. אֵין בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. יֵשׁ בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. מִסְתַּבְּרָא דְרִבִּי מָנָא בְקַדְמִייָתָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי בָאַחֲרִיתָה
Traduction
Lorsque la Mishna condamne l’égorgement d’un sacrifice pascal en dehors de sa destination, elle parle du cas où l’on sait quel sacrifice l’on a devant soi et qu’on l’a égorgé pour servir à un festin de paix. Si l’on sait (aux jours de fête) avoir devant soi un sacrifice devant être pacifique et que cependant on l’égorge en vue d’un holocauste, selon R. Mena, cet acte sera pourtant méritoire (équivalant à un précepte religieux, malgré le changement volontaire de direction), et il sera valable; selon R. Yossé, il n’y a aucun mérite dans cet acte (par suite du changement de but), et il n’aura pas de valeur. Ainsi fut-il observé (225)B., Menahot 49a., si pour les béliers publics des suppléments shabatiques, on croit avoir devant soi des agneaux d’un an, et qu’on les égorge comme béliers, ils sont certes admis à ce dernier titre, pour remplir le devoir public; et c’est ce qui est en effet enseigné formellement qu’en un tel cas, le sacrifice ainsi offert sera valable. – Lorsque la Mishna dit ensuite: ''si l’on a égorgé en vue de la Pâques tout autre animal, au cas où il ne peut pas servir au sacrifice pascal, on sera passible de ladite pénalité'', il s’agit du cas où l’on a supposé avoir devant soi l’agneau pascal et qu’on l’a égorgé comme tel (c’est sur ce cas que porte la discussion entre R. Eliézer et R. Josué). Si au contraire l’on savait avoir devant soi un sacrifice pacifique, mais l’on supposait pouvoir modifier sa destination en celle de sacrifice pascal, l’acte sera sans valeur, selon R. Mena (en raison de la modification du but, et R. Josué aussi le déclarerait coupable); selon R. Yossé, le sacrifice a toujours une valeur d’offrande (et l’on est pas coupable). Il semble que l’on doive suivre comme règle l’avis de R. Mena (et admettre l’offrande comme valable) pour la première discussion (si l’on sait avoir devant soi un sacrifice qui doit être pacifique et que, cependant, on l’égorge en vue d’un holocauste), et, d’autre part, l’avis de R. Yossé (admettant la validité de l’offre), dans la seconde discussion (si l’on savait avoir devant soi un sacrifice pacifique et dont on supposait pouvoir modifier la destination).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקתני השוחט פסח שלא לשמו בשבת חייב בשיודע בו שהוא פסח וכסבור היה שכשם שהוא מותר לשחטו בשבת לשמו כך הוא מותר שלא לשמו:
ושחטו לשם שלמים. ובזה הוא ששגג כדפרישית במתני' ומיהו לא טעה בדעתו לומר שהוא שלמים דעקירה בטעות היא ולא הויא עקירה אלא שידע בו שהוא פסח וכדאמרן:
היה יודע בו שהוא שלמים וכו'. מילתא באנפי נפשה היא ולאשמועינן פלוגתא דאמוראי בעלמא שאם שחט שלמים לשם עולה בשבת והיה יודע בו שהוא שלמים אלא ששגג בשבת שנעלמה ממנו שהיום שבת. ומיהו נראה דטפי ניחא לגרוס ושחטו לשם פסח דבהכי הוא דאיירינן כאן ואף לגי' הספר הדין הוא לפי פלוגתא דאמוראי ביודע שהוא שלמים ושחטו לשם פסח ג''כ בענין זה בעצמו שזהו לאו עיקר הוא לסברא דר' מנא:
ר' מנא אמר יש בעשייתו מצוה. דהא מיהת כשר הוא הקרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה והוה ליה כטועה בדבר מצוה ועשה איזה מצוה ולר' יהושע דמתני' פטור:
ר' יוסי אמר אין בעשייתו מצוה. הואיל ולא עלו לבעלים לשם חובה:
אילי צבור. של מוספין שהיה סבור שהן כבשים בני שנה ושחטן לשם אילים של מוספין שמא לא עלו לצבור לשם אילים. ודברי ר' יוסי הן דמסיק למילתיה וכלומר ואל תשיבני מאילי צבור וכו' דשאני הכא דזה נקרא בעשייתו מצוה משום שעלו לצבור לשם חובת אילים:
ותני. בהדיא כן אילי צבור וכו'. דהטעם הוא מפני שכבר עלו לצבור לשם חובה דהא אילים הן ובכה''ג הוא דפטור משום שבת משום דאין בטעות שלו כלום דאילים הן ולשם אילים שחטן אבל אילו שחט כבשי צבור לשם אילים חייב מכיון שלא עלו לשם חובת אילים וה''ה בשלמים ששחטן לשם עולה:
מתניתא כסבור שהוא פסח וכו'. הא דקתני בסיפא דרישא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח וכו' אם ראויין רבי אליעזר מחייב ור' יהושע פוטר מיירי שטעה וכסבור בו שהוא פסח ושחטו לשם פסח וזהו שנקרא טעה בדבר מצוה שהרי ראויין הן לשם פסח ועשה מצוה דכשירין הן ובהא הוא דפוטר ר' יהושע אבל אם היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהטעות הוא שהיה סבור לומר שמותר לשנות שלמים לשם פסח בהא הוא דפליגי רבי מנא ור' יוסה ואליבא דר' יהושע:
רבי מנא אמר אין בעשייתו מצוה. משום שזה לאו טועה בדבר מצוה הוא שהרי יודע בו שהוא שלמים ועקרו לשם פסח ואפילו ר' יהושע מודה בזה שהוא חייב:
רבי יוסה אמר יש בעשייתו מצוה. דהא מיהת טועה היה שכסבור שמותר לשנות שלמים לשם פסח ומכיון דראויין הן לשם פסח ושחטן לשם פסח בטעות דעתו גם זה נקרא טועה בדבר מצוה ולר' יהושע דמכשיר לעיל בפ' תמיד נשחט בסוף הלכה ד' בשוחט אחרים לשמו בזמנו הרי יש בעשייתו מצוה ופטור:
מסתברא דר' מנא בקדמייתא דרבי יוסי באחרייתא. וקאמר הש''ס דמסתברא הוא כהאי דרבי מנא בפלוגתא קמייתא דידהו ביודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם פסח דיש בעשייתו מצוה מטעמא דפרישית לעיל. וכר' יוסה מסתברא היא בפלוגתא בתרייתא דידהו דיש בעשייתו מצוה וטועה בדבר מצוה נקרא וכדפרישית:
אָֽמְרִין. לֵית הָדָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר תְּתוּבָה עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֵיאַךְ אַתְּ מֵשִׁיבֵינֵי מִדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְחַלֵּף עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיתְחַלֵּף. וְלֹא הָדָא דְרִבִּי יוֹשׁוּעַ תְּתוּבָה עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֲרֵי פִסְחוֹ שֶׁל רְאוּבֵן שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם שִׁמְעוֹן הֲרֵי שִׁינֵּהוּ לְדָבָר כָּשֵׁר. וְתֵימַר. חַייָב.
Traduction
Les compagnons d’étude dirent que la réplique faite par R. Eliézer à l’argumentation de R. Josué (dans la Mishna) n’est pas probante; car, ce dernier aurait pu répondre que la réplique est basée sur l’analogie entre deux objets variés: il est juste qu’il y ait dispense pour le cas de modification de but des sacrifices ordinaires en sacrifice pascal, vu l’habitude de changer à ce moment (qui est l’instant précis pour égorger l’agneau pascal), tandis qu’à l’inverse, la modification de but de l’agneau pascal en un autre sacrifice n’est pas habituelle à ce moment (donc l’invalidité est justifiée, et l’on serait coupable, le samedi, pour une telle offrande). De même, la réplique faite par R. Josué aux arguments de R. Eliézer n’est pas probante; car ce dernier aurait pu le réfuter ainsi, puisqu’en cas de modification du but, en vue seulement d’un autre maître, ayant destiné à Simon l’agneau pascal de Ruben, où il s’agit de le changer pour un objet permis, on serait coupable de cette substitution interdite; à plus forte raison l’est-on pour les sacrifices ordinaires, dont la propre destination est un objet interdit en ce jour.
Pnei Moshe non traduit
אמרין. בני הישיבה על האי שהשיב ר' אליעזר לר' יהושע ור' יהושע לר' אליעזר במתני':
לית הדא דר' אליעזר תשובה על דר' יהושע. שא''ל מה אם פסח שהוא מותר לשמו:
דהוא יכול מימר ליה. ר' יהושע לר' אליעזר היאך את משיבני מדבר שדרכו לחלף שהוא פסח לשם שלמים לפי שמותר הפסח קרב הוא שלמים וא''כ מדרך להתחלף הוא בשלמים ולפיכך חייב הוא כששינה ושחטו לשם שלמים בשבת שהרי פסול היא שלא לשמו ואתה משיבני מזה על דבר שאין דרכו להתחלף שהוא שלמים לשם פסח שאין מתחלף שלמים לפסח מעולם וא''כ זה ששחט שלמים לשם פסח בשבת אין אתה יכול לומר בו שהיה יודע שהוא שלמים ואפי' כן שחטן לשם פסח שהרי אין הפסח משתנה מהשלמים אלא על כרחך שזה טעה שכסבור היה שהוא פסח מכיון שהן ראויין לפסח שהוא בן שנה וזכר והוה ליה כטועה בדבר מצוה ובדין הוא שיהא פטור דהא מיהת עשה מצוה כדפרי' במתני' ולא היה צריך ר' יהושע להשיבו בענין אחר כמו שהשיב לו דבלאו הכי לאו ק''ו הוא כלל:
ולא הדא דר' יהושע תתובה על דר''א וכו'. וכן מה שהשיב לו ר' יהושע לר''א אם אמרת בפסח בשינה את שמו בדבר אסור לאו תשובה היא דהוא יכול מימר ליה ר''א לר' יהושע:
הרי פסחו של ראובן וכו'. והרי שינהו לדבר כשר ומותר שהרי לשם פסח שחט אותו אלא ששינה לשם בעלים ואת אומר בו שהוא חייב משום דשינוי בעלים ג''כ פוסל בו ומעתה אין זו תשובה כלל דלא תליא מידי אם שינה אותו לדבר המותר או לדבר האסור ולא היה צריך ר''א לומר לו אימורי צבור יוכיחו דהתשובה עצמה של ר' יהושע איכא למיפרכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source